החלטה בתיק ע"א 3022/13

           זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת נ' מוניץ) בו נדחתה תביעת המבקשים לסעד הצהרתי לפיו הם הבעלים של 1/7 מחלקה 10 בגוש 16513 בעיר נצרת (להלן: המקרקעין) ובכלל זה של שטח הגג (להלן: הגג) ו"המרפסת הפתוחה" בבית המשותף המצויים במקרקעין.

1.        ביום 28.2.1968 מכרו המשיב 1 ואימו, שהיו בעלי המקרקעין כולם, חלק של 156.5 מטרים רבועים מתוכם להורי המבקשים (להלן: הסכם 1968). בהמשך מכרו המשיב 1 ואימו חלקים נוספים מהמקרקעין לרוכשים נוספים, וביום 13.3.1983 הסתיימו הליכי הסדר במקרקעין וזכויות הבעלות נרשמו על שמם של בעלי הזכויות השונים. באותו שלב נרשמו 8/28 חלקים מהמקרקעין על שם הורי המבקשים. בשנת 1999 הוגשה לבית משפט השלום בנצרת תביעה לפירוק שיתוף על-ידי כונס נכסיו של אחד מבעלי החלקים במקרקעין ובמסגרתה מינה בית המשפט שמאי ומודד שיכין תשריט בית משותף למקרקעין. במסגרת הדיון בתביעת פירוק השיתוף עתרו המבקשים לרישום הגג ו"המרפסת הפתוחה" על שמם, אך כיוון שנתגלעה מחלוקת בדבר זהות בעלי חלקים אלה במקרקעין הסכימו הצדדים לדיון מיום 20.10.2003 בבית משפט השלום כי לצורך רישום הבית המשותף הם יירשמו על שם המשיב 1, עד להכרעה שיפוטית אחרת. בהמשך, ביום 4.2.2004 נתן בית משפט השלום תוקף של פסק דין לפירוק השיתוף על-פי תשריט הבית המשותף שערך המומחה שמינה.

           בחודש פברואר 2012 הגישו המבקשים את תביעתם לבית המשפט המחוזי בנצרת ובה טענו כי המשיב 1 מחויב לחלוקת המקרקעין שנקבעה בהסכם 1968, ולשיטתם זו מחייבת את רישום הגג ו"המרפסת הפתוחה" על שמם.

2.        נוכח טענות שהעלו המשיבים בדבר התיישנות תביעת המבקשים והשיהוי בהגשתה, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת סיכומי הצדדים בסוגיות אלה, וביום 5.3.2013 פסק כי תביעת המבקשים תידחה בשל התיישנותה. בית המשפט המחוזי קבע כי זכויותיהם המקוריות של הורי המבקשים הן "זכויות שביושר" במקרקעין לא מוסדרים והן סותרות את האופן שבו נרשמו המקרקעין במסגרת הליכי ההסדר. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי זכויות אלה בטלו ביום 13.3.1983 עם סיום הליכי הסדר המקרקעין. לשיטת בית המשפט המחוזי, אף אם היה מקום לראות במשיב 1 כנאמן על זכויות המבקשים במקרקעין, טרם הסדר המקרקעין, הרי שנאמנות זו בוטלה על-ידי הליכי ההסדר. על כן קבע בית המשפט המחוזי כי העילה להגשת תביעת המבקשים נולדה עם סיום הליכי הסדר המקרקעין ומשחלפו מאז למעלה מעשרים וחמש שנים (שנקפו ביום 13.3.2008), התיישנה תביעתם. משכך, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המבקשים.

3.        ביום 28.4.2013 הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובבקשה זו שהוגשה ביום 16.7.2013 הם עותרים לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשה לעיכוב ביצוע, שנוסחה באופן תמציתי, טוענים המבקשים כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין יוכל המשיב 1 לרשום את הגג על שמו בלשכת רישום המקרקעין ולמכור אותו לצדדים שלישיים ובדרך זו תימנע מהם האפשרות להעביר את הגג לבעלותם במקרה שערעורם יתקבל. בנוסף, מפנים המבקשים להודעת הערעור שהגישו וטוענים כי עולה ממנה שסיכויי הערעור טובים. לבסוף עותרים המבקשים לעכב גם את תשלום הוצאות המשפט בהם חוייבו כלפי המשיבים.

           בתגובתם לבקשה, הודיעו המשיבים 1 ו-6-3 כי הם אינם מתנגדים לה ככל שהיא נוגעת לבעלות בגג, אך לשיטתם אין מקום לעכב את תשלום הוצאות המשפט. המשיב 2 לא הגיב לבקשה.

4.        המשיבים 8-7 מתנגדים לבקשה וטוענים כי רשומים לזכותם עיקולים על זכויות המשיב 1 במקרקעין במסגרת שני תיקי הוצאה לפועל שפתחו נגדו. לטענת המשיבים 8-7 הנזק שייגרם למבקשים כתוצאה מדחיית הבקשה אינו גדול שכן אף אם יזכו בערעור, הדיון בתביעתם בבית המשפט המחוזי יתחדש והם יוכיחו את בעלותם בגג, עדיין ייאלצו לשלם למשיב 1 תשלומי איזון גבוהים בתמורה. עוד טוענים המשיבים 8-7 כי בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת בהיעדר הגנה ביום 25.1.2012, בתביעה שהגישו נגד המבקשים ועזבונות מורישיהם, נקבע כי אין בצו המניעה שניתן בבית משפט השלום בנצרת ביום 30.12.1999, האוסר על המשיב 1 לבצע דיספוזיציה בגג המבנה, כדי למנוע את המשך הליכי ההוצאה לפועל לטובתם. כמו כן מציינים המשיבים 8-7 כי ביקשו למנות את בא-כוחם ככונס נכסים למימוש העיקולים הרשומים על חלקי המשיב 1 במקרקעין, וכי דיון בלשכת ההוצאה לפועל בבקשה זו נקבע ליום 2.9.2013. המשיבים 8-7 מוסיפים וטוענים עוד כי סיכויי הערעור נמוכים ובשל כל אלה הם עותרים לדחיית הבקשה ולחלופין הם מבקשים כי אם תתקבל, יחויבו המבקשים בהפקדת ערובה מתאימה לכיסוי נזקיהם כתוצאה מהעיכוב.

5.        מעיון בבקשה עולה כי אף שכותרתה היא "בקשה לעיכוב ביצוע" מדובר למעשה בבקשה למתן סעד זמני בערעור, שכן בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המבקשים וזו אינה החלטה אופרטיבית שאת ביצועה ניתן לעכב (ע"א 1363/04 צאלים החזקות בע"מ נ' "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ, פ"ד נט(1) 325, 329-328 (2004); ע"א 2994/13 צאלים החזקות בע"מ נ' "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ (2.5.2013); חמי בן-נון וטל חבקיןהערעור האזרחי 369-368 (מהדורה שלישית, 2012)). בנסיבות העניין לא ראיתי ליתן משקל מכריע להיבט פרוצדוראלי זה, אליו לא התייחסו המשיבים כלל, והחלטתי לדון בבקשה כאילו הוגשה כבקשה למתן סעד זמני (ראו והשוו: ע"א 10264/06 ליבוביץ נ' מיסטר מאני ישראל (1977) בע"מ, פס' 9 (27.3.2007); ע"א 2212/07 פריצקר נ' חיון, פס' 7 (28.6.2007); עע"מ 7179/11 גני אליזה בע"מ נ' מועצה מקומית בנימינה - גבעת עדה, פס' 4 (25.12.2011)).

6.        דין הבקשה למתן סעד זמני להתקבל.

           סעד זמני בערעור יינתן אם מראה המבקש כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו למשל ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ, פס' 6 (18.4.2005)). בענייננו, נראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים מפני שדחיית בקשתם עשויה ליצור מצב בלתי הפיך לפיו יועברו זכויות הקניין בגג לצד שלישי והמבקשים לא יוכלו לקבלן בחזרה, במקרה שערעורם יתקבל. לעומת זאת, המתנגדים לסעד הזמני המבוקש, המשיבים 8-7, אינם טוענים לזכות קניין בגג ובכוונתם לממשו לשם פירעון חובותיו של המשיב 1. ואולם, כפי שציינו המשיבים 8-7 עצמם, אף אם יזכו לבסוף המבקשים בבעלות בגג יהיה עליהם לשלם למשיב 1 תשלומי איזון, ותשלומים אלה יוכלו לשמש מקור לפירעון חובותיו. לפיכך, נראה כי הפגיעה הצפויה להיגרם למשיבים 8-7 מקבלת הבקשה מתמצית בעיקרה בדחיית מועד פירעון החוב, וזו פגיעה הקלה באופן משמעותי בהשוואה לפגיעה הקניינית העשויה להיגרם למבקשים כתוצאה מדחיית הבקשה. בנוסף, נראה כי סיכויי הערעור אינם מבוטלים. טענתם המרכזית של המבקשים בערעור היא כי במועד סיום הליכי הסדר המקרקעין נרשמו לזכותם 8/28 חלקים בלתי מסוימים במקרקעין, ורישום זה אינו מתייחס לזהות חלקי המבנה השייכים להם. לפיכך סבורים המבקשים כי לא היה ברישום זה כדי לסתור את זכותם הנטענת בגג. על כן, לטענתם, מועד סיום הליכי ההסדר אינו המועד הרלוונטי למניין תקופת ההתיישנות. מבלי לטעת מסמרות בעניין זה נראה כי על פניה, טענה זו אינה מופרכת.

           לפיכך, יש מקום למתן סעד זמני שבגדרו ייאסר על מי מהמשיבים לבצע כל דיספוזיציה בגג עד להכרעה בערעור וזאת בכפוף למתן ערובה שתבטיח את המשיבים 8-7 מן הנזקים העשויים להיגרם להם כתוצאה מן העיכוב במימוש המקרקעין (השוו ע"א 1981/13 אלסעיד נ' חליל (4.6.2013)). למען הסר ספק יצוין כי אף שהסעד שהתבקש בתביעה שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נגע לזכויות הבעלות בשטח "הגג" ו"המרפסת הפתוחה", כהגדרתם בתשריט הבית המשותף, בבקשה שלפניי התייחסו המבקשים לגג בלבד ולכן יש מקום להורות על סעד זמני הנוגע לשטח זה בלבד.

7.        בכל הנוגע לעיכוב תשלום הוצאות המשפט שנפסקו בבית המשפט המחוזי, דין הבקשה להידחות. ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי יעוכב במקרים חריגים בלבד, קל וחומר כאשר מדובר בעיכוב תשלום הוצאות המשפט (רע"א 4775/12 חלבי נ' ע.ב. דליה אשדוד בע"מ, פס' 4 (19.6.2012)). המבקשים לא הצביעו על נסיבות חריגות שיצדיקו את עיכוב ביצוע התשלום במקרה זה.

           אשר על כן, ניתן בזה סעד זמני לפיו יימנעו המשיבים מביצוע כל דיספוזיציה בגג עד להכרעה בערעור. סעד זה ניתן בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט בתוך שלושים ימים סך של 20,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית להבטחת נזקי המשיבים 8-7.

           אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏כ"א באלול התשע"ג (‏27.8.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: